בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגשנו נגד רשת "רמי לוי שיווק השקמה", נטען שהרשת משווקת ומוכרת את מוצרי המותג הפרטי תוך הטעיית לקוחות לגבי הכמות, המחיר, האיכות ו/או זהות היצרן של המוצרים.

כך, בין היתר, נטען כי בניסיון להעניק למוצרי המותג הפרטי "ערך מוסף", הוצב עליהם מעין "תו איכות" והכיתוב "יותר איכות בפחות עלות". אלא שמדובר כביכול במצג מטעה: ראשית, לא פעם אותם מוצרים של אותם יצרנים בדיוק, נמכרים לצד מוצרי המותג הפרטי ברשת – רק באריזה שונה ובמחיר שונה. כלומר, מוצרי המותג הפרטי לא כוללים "יותר איכות" ביחס למוצרים אחרים שעל המדף; שנית, לעתים המוצרים המתחרים (לרבות של אותו יצרן) דווקא זולים ממוצרי "רמי לוי", כך שגם הכיתוב "בפחות עלות" מטעה.

בנוסף, התברר שהרשת מציגה, לא פעם, משקל שגוי לצד המוצרים הנמכרים, באופן שפוגע באטרקטיביות של מוצרים מתחרים ביחס למוצרי המותג הפרטי "רמי לוי". הטעיה זו הובילה לכך שמוצרים מתחרים הוצגו כיקרים יותר ביחס למוצרי המותג הפרטי של "רמי לוי", לעתים באופן משמעותי, למרות שזה לא היה המצב בפועל.

כמו כן, נטען שהרשת לא מגלה, בפרט באתר המקוון שבו נמכרים מוצריה, את זהות היצרן של מוצרי המותג הפרטי, באופן שמונע מלקוחות לבצע השוואה אמיתית בין המוצרים ולקבל החלטה מושכלת בעת הרכישה.

בבקשת האישור נטען כי לרשת יש אינטרס כפול להטעות בנוגע למוצרי המותג הפרטי ולהעניק להם כביכול ערך מוסף: ראשית, הרשת מרוויחה יותר בגין מכירת מוצרי המותג הפרטי, כך שיש לה אינטרס למכור מהם יותר; ושנית, מותג פרטי מבודל ואטרקטיבי, מסייע לבדל את הרשת מרשתות שלא מחזיקות במותג פרטי, וכן מסייע לה לפתח נאמנות אצל לקוחות למותג ולרשת. בשל כך יש לרשת אינטרס להאדיר את מוצרי המותג הפרטי מבחינת האיכות והמחיר ביחס לשאר המוצרים.

כתוצאה מהמצגים המטעים לקוחות ניזוקו במספר אופנים, ובין היתר: (1) נמנעה (ולמצער נפגעה) יכולתם של לקוחות לבצע השוואה נכונה ואמיתית בין המוצרים, ולקבל החלטת רכישה מושכלת; ו-(2) לקוחות שילמו יותר על מוצרים שהם רכשו כתוצאה מהמצגים המטעים.

במסגרת התביעה, בין היתר, ביהמ"ש התבקש להורות לרשת לפצות את הלקוחות על נזקיהם, ולחדול מהפרה לכאורה של הוראות הדין.

בשלב הראשון ביהמ"ש יידרש להכריע בבקשה לאישור התביעה כייצוגית, וככל שזו תאושר – תנוהל התביעה בביהמ"ש.

מובאות בזאת לידיעת הציבור החלטותיו של בית המשפט השלום בת"א (כב' השופט וסגן הנשיא עמית יריב), מימים 25.4.2021 ו- 27.4.2021, בדבר קבלת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגשנו בתיק ת"צ 49210-06-20 וילקין נ' בשביל הטבע מוצרי בריאות בע"מ.

בהחלטתו מיום 25.4.2021, אישר בית המשפט את ניהול התביעה כייצוגית, כמפורט להלן:

1. הגדרת קבוצה א: כל מי שרכש מבשביל הטבע מוצרי בריאות בע"מ (להלן: "הנתבעת"), באמצעות אתר המרשתת שלה, את המוצר "ארומה תוש" בשבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה או מהמועד שבו פורסם המוצר לראשונה למכירה או מהמועד שבו הוצג המוצר לראשונה למכירה על-ידי הנתבעת באתר, לפי המוקדם מהשלושה.
2. השאלות המשותפות: (א) האם הנתבעת הטעתה את לקוחותיה, כאשר הציגה את המוצר "ארומה תוש" ככזה שהוא יעיל בהרחקת יתושים; (ב) האם הנתבעת הטעתה את לקוחותיה, כאשר הציגה את המוצר "ארומה תוש" ככזה שקיבל רישיון ממשרד הבריאות, אף שהרישיון הוא ל"תמרוק" ולא ל"תכשיר"; (ג) אם כן – האם קמות עילות תביעה על פי חוק הגנת הצרכן.
3. עילות התובענה: הפרת סעיפים 2(א)(1), (10), (11), (14) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.
4. הסעדים הנתבעים: (א) פיצוי והשבה בגין נזק ממוני – בדמות השבת הסכום ששילם התובע וכן פיצוי לא ממוני; (ב) סעד הצהרתי – שלפיו המשיבה פעלה שלא כדין; (ג) צו מניעה – אשר יאסור על המשיבה להמשיך ולהפר את החוק.
5. התובע המייצג הוא דניאל וילקין (להלן: "התובע"), ובא-כוח הקבוצה הוא עו"ד מיכאל לחמי.

בהחלטתו מיום 27.4.2021, בית המשפט הבהיר כי התובע מייצג גם את קבוצה ב', כהגדרתה להלן: כל גולש או צרכן שנכנס לאתר המקוון של הנתבעת לצורך בחינת המוצרים שבאתר לרכישה, בשבע השנים טרם הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית ועד למתן החלטה בה.

נמשיך כעת לנהל את הליך התביעה לגופו כדי להשיג לטובת הקבוצות המיוצגות את הסעדים שאושרו ע"י בית המשפט.

משרדנו הגיש תביעה ייצוגית נגד מרכז שרות מרום הרצליה בע"מ (מוסך מורשה של "Kia" בישראל), בטענה כי הוצבו פרסומות על רכבי לקוחות בניגוד לדין.

כידוע, ללקוחות של מוסכים אין יכולת לפקח ולבקר אחר הנעשה ברכבם במהלך הטיפול בו, שכן לרוב הטיפול מבוצע בנוכחות הצוות המקצועי של המוסך בלבד. למעשה, ללקוחות אין אפשרות אלא לתת אמון במוסכים ובעובדיהם. כנטען בתביעה, מרכז השרות בהרצליה מנצל לכאורה את אמון לקוחותיו, שכן במהלך הטיפול ברכבים מוצבות עליהם פרסומות למרכז השרות – וזאת ללא קבלת הסכמה מראש מצד הלקוחות, ואף ללא יידוע שלהם בדיעבד. כך, נטען בתביעה כי מרכז השרות לוקח לידיו מסגרות שהיו מותקנות סביב לוחיות הרישוי ברכבי הלקוחות, ומבריג במקומן מסגרות שיווקיות שעליהן מופיעים בהדגשה פרטי מרכז השרות (שם, מיקום ומספר טלפון). מדובר בפרסומת למרכז השרות, שאינה קשורה לטיפול המבוקש, והצבתה על רכבי לקוחות ללא הסכמתם, לצד החרמת המסגרות הקודמות שהיו מוצבות על הרכבים, מהווה לכאורה הפרה של הוראות הדין.

במסגרת התביעה, בין היתר, ביהמ"ש התבקש להורות למרכז השרות לפצות את הלקוחות על נזקיהם, לשלם ללקוחות תשלום ראוי בגין השימוש שנעשה ברכבם לצורך פרסום מרכז השרות, ולחדול מהפרה לכאורה של הוראות הדין.

בשלב הראשון ביהמ"ש יידרש להכריע בבקשה לאישור התביעה כייצוגית, וככל שזו תאושר – תנוהל התביעה בביהמ"ש.

משרדנו הגיש תביעה ייצוגית נגד רשת "אניס", בגין שיווק ומכירה של המוצר "ארומה תוש" כמוצר נגד יתושים – דבר שנעשה באופן שיטתי ולאורך שנים.

כנטען בתביעה, מתברר כי המוצר לא מחזיק ברישיון הדרוש ממשרד הבריאות (רישיון כ"תכשיר") לצורך שיווקו ומכירתו כמוצר נגד יתושים, אלא רק ברישיון כללי כמוצר ל"מריחה והגנה על העור" (רישיון כ"תמרוק"). למעשה, לא רק שמשרד הבריאות לא ממליץ על המוצר לצורך דחיית יתושים, מצוין על המוצר עצמו (אם כי בגב המוצר, באותיות קטנות ובהיחבא) כי יעילותו נגד יתושים לא הוכחה – כל זאת בניגוד מוחלט למצגי הרשת בפרסומיה ובדברי המוכרים בחנויות.

כמו כן, במסגרת התביעה נטען כי באתר של הרשת לא מוצג בפני הגולש / הצרכן מידע מהותי לגבי מוצרים שנמכרים בו. כך, לצורך ההמחשה, לגבי המוצר "ארומה תוש" לא צוינה באתר ההסתייגות שמופיעה על גב המוצר, ולפיה המוצר לא הוכח כיעיל נגד יתושים – מידע שלא ניתן לחלוק על כך שהוא חשוב ומהותי ביותר (בוודאי לצרכן ששוקל לרכוש את המוצר לצורך דחיית יתושים).

ביהמ"ש התבקש לקבוע שעל הרשת לפצות את הצרכנים וכן להורות לרשת לתקן את הפגמים שנטענו במסגרת התביעה.

לאחרונה ניתן פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון בסוגיית הוצאת לשון הרע ברשתות חברתיות (רע"א 1239/19 שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ (8.1.2020)). חשוב להכיר את פסק הדין, בין היתר לנוכח השימוש הרב שנעשה כיום ברשתות החברתיות לכתיבת ביקורות, דעות ושיתוף של מידע.

בפסק הדין נקבע כי "סטטוס" ו- "פוסט" בפייסבוק יכולים להקים עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, ככל שיש בהם משום לשון הרע. בכך אין משום חידוש. החידוש בפסק הדין הוא שנקבעה הלכה מחייבת שעורכת הבחנה בין "לייק" לפירסום ובין "שיתוף" שלו. כך, נקבע שפעולת "לייק" לפירסום ככלל לא תקים עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, בעוד שפעולת "שיתוף" כן יכולה להקים עילת תביעה, ככל שיש במה ששותף משום לשון הרע.

בנוגע לפעולת "שיתוף", בית המשפט העליון קבע את הכללים הבאים, שחשוב להכיר אותם:

• ברירת המחדל היא שיש להגיש קודם כל תביעה נגד המפרסם המקורי. הגשת תביעה רק כנגד משתף עשויה להקים תמרור אזהרה בנוגע למניעים פסולים של התובע.
• אם התובע נקט בררנות יתר בבחירת משתף ספציפי כנתבע, הדבר עשוי להיחשב כחוסר תום לב ולהוביל לדחיית התביעה. בהקשר זה יש לבחון את היקף החשיפה של הפרסום המקורי ביחס לפרסום שנתבע (השיתוף); ואת מספר המשתפים שנתבעו ביחס למספר המשתפים שלא נתבעו. יחד עם זאת, נקבע כי יכול להתקיים הסבר טוב להגשת תביעה נגד משתף ספציפי, למשל כאשר מדובר בדמות ציבורית ששיתפה וכשהשיתוף הספציפי זכה לחשיפה מרובה.
• קיימים מספר מאפיינים שעשויים לעורר את החשש שמדובר בתביעת השתקה לא ראויה, ובהם: עילת התביעה בלשון הרע היא חסרת יסוד או גבולית; סכום התביעה מופרך; התביעה הוגשה בגין פרסומים שיש בהם עניין ציבורי או שנוגעים לאינטרס ציבורי.
• במקרים שבהם מדובר בתביעה בררנית או כזו שמעלה אינדיקציה לשימוש לרעה בהליכי משפט, ניתן להשית על התובע הוצאות משפט הולמות.
• הוספת הסתייגות מפרסום ששותף או גינויו, עשויים להקים הגנה לפי חוק איסור לשון הרע. כמו כן, ההגנות שבחוק יפורשו בשים לב לחשיבות שבקיום מרחב אינטרנטי פתוח שבו משתמשים יכולים לממש את זכותם לחופש הביטוי.
• יש מקום להפחתת הפיצויים שייפסקו בגין לשון הרע עקב שיתוף, בין היתר במקרים הבאים:
  • מדובר בשיתוף שהוא "בטל בשישים" מבחינת היקפו לעומת הפרסום המקורי. זאת, להבדיל ממקרה שבו השיתוף הגביר באופן משמעותי את היקף החשיפה או שניתן לקבוע כי הוא תרם באופן משמעותי ועצמאי לפגיעה בתובע.
  • המשתף היה משוכנע באמיתות התוכן שהוא שיתף, לדוגמה כאשר מדובר בשיתוף של כתבה או מאמר של גוף תקשורתי או אקדמי, או פוסט של עיתונאי או פוליטיקאי.
  • המשתף הסיר את השיתוף.

משרדנו מייצג אנשים פרטיים ועסקים בתחום לשון הרע. ניתן לפנות אלינו לצורך קבלת ייעוץ ופרטים נוספים.

ככלל, עסקה במקרקעין דורשת הגשת דיווח לרשות המסים בתוך 30 ימים מעת החתימה על ההסכם. זאת, כדי לאפשר לרשות לקבוע מהו המס שבו יחויבו הצדדים לעסקה – מס שבח שחל על המוכר, ומס רכישה שחל על הרוכש.

מסיבות שונות, לא אחת קורה כי לאחר החתימה על הסכם המקרקעין ולאחר ביצוע תשלום המסים – מבוטל ההסכם. בנסיבות אלה נשאלת השאלה, האם הצדדים להסכם יהיו זכאים להחזר המסים ששולמו?

בהתאם להוראות הדין, רשות המסים נדרשת להחזיר את המסים ששולמו, כאשר הוכח לה שבוטלה עסקת המקרקעין. במסגרת בחינת הבקשה שמוגשת אליה, רשות המסים בוחנת שני מרכיבים: האחד, הרשות בוחנת האם מדובר בביטול אמיתי ולא ניסיון להימנע מתשלום מס; והשני, הרשות בוחנת האם ניתן לבצע את הביטול בעולם המעשה – ובמילים אחרות האם בוצעו פעולות בנכס שלא מאפשרות את הביטול, כגון מכירתו לצד ג'.

בפסיקת בתי המשפט ובהוראת ביצוע של רשות המסים (מס' 26/92) נקבעו מספר מבחנים שלפיהם הרשות תבחן בקשה לביטול עסקת מקרקעין. בין היתר, הרשות תבחן:

• האם מדובר בביטול בהסכמת הצדדים, שאז הביטול ייבחן ביתר זהירות ודקדקנות.
• האם קיים קשר משפחתי או אחר בין הצדדים, שאז גובר החשש כי הביטול מבוסס על שיקולי הימנעות מתשלום מס.
• האם המטרה העיקרית של הביטול היא חסכון במס או שקיים טעם כלכלי אחר.
• מה משך התקופה בין כריתת ההסכם לביטולו, כאשר ככל שהתקופה ארוכה יותר הנטייה היא לראות את הביטול כפיקטיבי.
• האם העסקה הושלמה ונקלטה, ולמשל: האם נרשמו המקרקעין על שם הרוכש, האם נמסרה לרוכש החזקה בנכס, האם הרוכש הפיק פירות מהנכס, האם הרוכש ביצע שינויים בנכס וכיו"ב. ככל שהעסקה טרם התממשה ויצאה לפועל, רשות המסים תיטה להכיר בביטול של העסקה.
• מה גובה ההשבה. ככלל, ביטול הסכם מלווה בהשבת המצב לקדמותו. כאשר ההשבה היא על פי מחיר השוק ביום הביטול, הדבר יצביע יותר על עסקת מכר חוזר ולא על השבת התמורות.
• האם שולמו פיצויים בגין הביטול ומה שוויים. ככל שמדובר בפיצוי סביר והגיוני שעומד בקנה אחד עם הנזקים שנגרמו למקבל הפיצוי, הדבר לא יפגע בנכונות של רשות המסים להכיר בביטול.
• האם מדובר בהחלפת דירה שנרכשה מקבלן. במקרים שבהם רוכש דירה מקבלן מחליט כי הוא מעדיף דירה אחרת מזו שנרכשה – בנסיבות מסוימות רשות המסים עשויה להכיר בביטול העסקה הראשונה, וזאת בין היתר כאשר החלפת הדירה הראשונה נעשתה בתום לב (הנסיבות שיילקחו בחשבון פורטו בהוראת ביצוע 20/97).

בסופו של יום, כל בקשה לביטול עסקת מקרקעין והחזרת תשלומי המס ששולמו תיבחן על פי נסיבותיה.

כיצד מגישים בקשה לביטול עסקת מקרקעין?

רשות המסים פרסמה את הנהלים שלפיהם יש להגיש בקשה לביטול עסקת מקרקעין (הוראת ביצוע 26/92 והוראת ביצוע 8/2008). ככלל, תנאי בסיסי לבחינת בקשת ביטול הוא הסכמת שני הצדדים לביטול עסקת המקרקעין או הצגת פסק דין של ערכאה שיפוטית שלפיו העסקה בטלה. כאשר הושגה בין הצדדים הסכמה, את הבקשה צריך ללוות בתצהיר שעליו חתומים הצדדים, ואשר מאומת על ידי עורך דין.

שימו לב: במקרים שבהם במסגרת הביטול מקבל אחד הצדדים פיצוי, רשות המסים דורשת להודיע על כך לפקיד השומה וזאת כדי שמקבל הפיצוי יחויב במס רווחי הון בגין ויתור בתמורה על זכות תביעה.

אתם מוזמנים לפנות אלינו ככל שיש לכם שאלות לגבי האמור או ברצונכם לקבל מידע נוסף.

קבוצת רכישה היא צורת התארגנות שמטרתה בנייה עצמית של דירות לחברי הקבוצה, תוך חיסכון בעלות הרווח היזמי שנגבה על ידי יזמים שעוסקים במכירת דירות. הקבוצה יכולה להתארגן באופן עצמאי, או באמצעות מארגן שלרוב מציע את עצמו כמנהל הפרויקט לחברי הקבוצה שהוא גיבש.

להבדיל מרכישת דירה מקבלן, חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974 (להלן: "חוק המכר") לא חל על קבוצות רכישה. יש לכך משמעות רבה: החובות שקבועות בחוק זה, ובעיקר החובה לספק בטוחות לצורך הגנה על כספי רוכשי הדירות – לא חלות על קבוצות רכישה.

כיצד ניתן לדעת איך תסווג רכישת דירה – רכישה מקבלן או רכישה במסגרת קבוצת רכישה?

המבחן הקובע הוא לא האופן שבו מוצגת הרכישה/הקבוצה. יש לבצע בדיקה מהותית של מערכת היחסים המשפטית שבין כלל הצדדים לפרויקט, כפי שזו עולה מהמערכת ההסכמית שנחתמה. מכאן, שבהחלט ייתכנו מקרים שבהם מארגן קבוצת רכישה ייחשב כיזם שמוכר דירות וחוק המכר יחול עליו.

בנייר עמדה שפורסם ביום 7.8.2019 על ידי הממונה על חוק המכר במשרד הבינוי והשיכון, הובאה רשימה פתוחה של מבחנים שייבדקו לצורך הכרעה בשאלת הסיווג. 

מבחנים אלה מחולקים לשתי קטגוריות:

• שליטה – ככל שהשליטה בפרויקט מצויה בידי המארגן ולא בידי חברי קבוצת הרכישה, ייטו לראות במארגן כיזם שמוכר דירות וחוק המכר יחול על הדירות. יש מספר מבחנים לצורך בחינת השליטה, ובהם: האם המארגן היה בעלי הקרקע לפני שגובשה הקבוצה; האם המארגן ביצע בפרויקט פעולות משמעותיות לפני הקמת הקבוצה, הוועד המנהל או נציגות הקבוצה; האם המארגן שמר לעצמו מספר גדול של יחידות בפרויקט כך שהוא נהנה משליטה במישרין מתוקף היותו חבר משמעותי בקבוצה; האם המארגן או גורמים מטעמו מכהנים כחברי הוועד המנהל או נציגות הקבוצה; ועוד.
• נשיאה בסיכונים כלכליים – ככלל, בקבוצת רכישה מי שנושא בסיכונים הכלכליים של הפרויקט הם חברי קבוצת הרכישה. מקום שבו היזם התחייב לחברי הקבוצה למחיר סופי עבור יחידות הדיור, יתחזק החשד שמדובר ברכש דירה מקבלן במסווה של קבוצת רכישה.

כאמור, לא מדובר ברשימה סגורה של מבחנים וכל מקרה ייבחן לגופו.

חשוב לדעת: הפרת הוראות חוק המכר מהווה עבירה פלילית ועלולה להוביל להשתת עיצום כספי בסכומים ניכרים. כך, למשל, הממונה על חוק המכר הטיל עיצום כספי בסך של 4,250,000 ₪ על קבוצת רכישה הידועה בשם "יונייטד שרונה", בשל כך שחברי הקבוצה מכרו דירות מבלי שהרוכשים צורפו לקבוצת הרכישה, וללא שכספיהם הובטחו בהתאם להוראות חוק המכר.

אתם מוזמנים לפנות אלינו ככל שיש לכם שאלות לגבי האמור או ברצונכם לקבל מידע נוסף.

מאז המחאה החברתית בשנת 2011, שומעים יותר ויותר גורמים מכנים גופים עסקיים "מונופול". חשוב לדעת שבכל הנוגע להיבט של דיני התחרות, קיימת הגדרה מפורשת למונח "בעל מונופולין" – ולצד ההגדרה, קבועים בדין מספר איסורים שחלים רק על בעלי עסקים שעונים להגדרה.

כיצד מוגדר "בעל מונופולין"?

סעיף 26(א) לחוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988 (להלן: "החוק") כולל תחת הגדרת "בעל מונופולין" שתי חלופות: (1) אדם ותאגיד שחלקו בכלל האספקה או הרכישה של מוצר עולה על 50% (מבחן נתח השוק); (2) אדם ותאגיד שמחזיק בכוח שוק משמעותי ביחס לאספקה או רכישה של מוצר (מבחן כוח השוק). יצוין, כי רשות התחרות פרסמה גילוי דעת מפורט ובו הסבר כיצד מבחן כוח השוק מנותח על ידיה.

כדי להוכיח שבעל עסקים עונה להגדרה ומחזיק במעמד מונופוליסטי, יש להגדיר את "השוק הרלוונטי" שביחס אליו נבחן נתח השוק או כוח השוק של אותו בעל עסקים. הגדרת השוק הרלוונטי נועדה לתחום את קבוצת המוצרים שאילו ספק יחיד היה מחזיק בה, הייתה בידיו היכולת להעלות את מחירו של לפחות אחד ממוצרי הקבוצה, בשיעור קטן אך משמעותי ולא חולף, וכתוצאה מהעלאת המחיר להגדיל את רווחיו.

נהוג להשתמש במספר פרמטרים שהוכרו על ידי הפסיקה בישראל ובעולם כבעלי יכולת לספק אינדיקציה טובה לגבולות שוק המוצר הרלוונטי, ובהם: הפונקציונאליות של המוצרים ומאפייניהם; השוני במחיר המוצרים, במגוון שלהם ובאיכותם; התנהגות הלקוחות בעבר; סקרים הנוגעים להעדפת הלקוחות; תפיסת המתחרים; ועוד. במסגרת הגדרת השוק הרלוונטי יש להתייחס גם להיבטים גאוגרפיים, שכן ייתכן שבעל עסקים יחזיק במעמד מונופוליסטי באזור מסוים שדווקא בו אין (או אין די) מוצרים תחליפיים למוצריו.

לרוב, הוכחת קיומו של בעל מונופולין תצריך הצגת חוות דעת כלכלית, אלא אם הממונה על תחרות עשה שימוש בסמכותו וקבע כי בעל עסקים מסוים עונה להגדרת מונופולין. חשוב לדעת שגוף עסקי יכול להיחשב כבעל מונופולין גם אם הממונה על תחרות לא פרסם החלטה (הכרזה) שהוא עונה להגדרה.

מהם האיסורים הספציפיים שחלים על בעל מונופולין בהיבט דיני התחרות?

הדין בישראל אינו אוסר על בעל עסקים להחזיק במעמד מונופוליסטי. זאת, מתוך הכרה שהשאיפה של כל חברה להגדיל את חלקה בשוק היא חלק מההליך התחרותי. יחד עם זאת, החוק מחיל על בעל מונופולין איסורים מסוימים, שתכליתם למנוע ממנו לנקוט בדרכי פעולה שעלולות לפגוע בתחרות או בציבור.

האיסור הראשון קבוע בסעיף 29 לחוק ועניינו בסירוב בלתי סביר. בהתאם לסעיף זה, אסור לבעל מונופולין לסרב לספק או לרכוש את המוצר שבמונופולין, אם בנסיבות המקרה מדובר בסירוב שהוא לא סביר. איסור זה זכה לפרשנות רחבה והוא אינו מתמצא בסירוב מלא ומוחלט, אלא הוא נוגע לקשת של מצבי סירוב שבכללן: הפליית מחירים, התנאת הספקת המוצר שבמונופולין ברכישת מוצר אחר והצבת תנאים אחרים שאינם תחרותיים. חשוב להדגיש, כי איסור זה לא נועד להטיל על בעל מונופולין חובה לסחור עם כל אחד בכל מקרה ומקרה. אלא, מטרתו היא למנוע מבעל המונופולין לנצל את כוחו כדי לסלק מתחרים מהשוק על ידי סירוב לסחור עם מתחרה או ספק או נותן שירותים.

האיסור השני קבוע בסעיף 29א לחוק ועניינו בניצול מעמד מונופוליסטי לרעה. סעיף זה מחיל על בעל מונופולין איסור כללי לנצל לרעה את מעמדו המונופוליסטי באופן שעלול לפגוע בתחרות או בציבור. לצד זה, כולל הסעיף ארבעה מקרים שאם הם מתקיימים, קמה חזקה שבעל מונופולין ניצל לרעה את מעמדו. להלן המקרים: (1) קביעה של רמת מחירי קניה או מכירה בלתי הוגנים של הנכס או של השירות שבמונופולין; (2) צמצום או הגדלה של כמות הנכסים או היקף השירותים המוצעים על-ידי בעל מונופולין, שלא במסגרת פעילות תחרותית הוגנת; (3) קביעת תנאי התקשרות שונים לעסקות דומות אשר עשויים להעניק ללקוחות או לספקים מסוימים יתרון בלתי הוגן כלפי המתחרים בהם; (4) התניית ההתקשרות בדבר הנכס או השירות שבמונופולין בתנאים אשר מטבעם או בהתאם לתנאי מסחר מקובלים אינם נוגעים לנושא ההתקשרות.

יצוין, כי לכך שבעל עסקים עונה להגדרת "בעל מונופולין" יש השלכה נוספת שנוגעת לפרק המיזוגים בחוק – עסקת מיזוג תהא חייבת בדיווח וקבלת אישור מוקדם מהממונה על תחרות, כאשר אחת החברות המתמזגות היא בעלת מונופולין לפי מבחן נתח השוק שצוין לעיל, וזאת ללא קשר למחזורי המכירות של החברות המתמזגות.

אתם מוזמנים לפנות אלינו ככל שיש לכם שאלות לגבי האמור או ברצונכם לקבל מידע נוסף.

בחוזים רבים לרכישת נכס מקרקעין, ובכלל זה דירת מגורים, ניתן למצוא סעיף שקובע כי הנכס נמכר "as-is". במסגרת אותו סעיף, בדרך כלל הרוכש נדרש להצהיר כי הוא בדק את הנכס ושעל יסוד בדיקתו הוא מתקשר בהסכם ורוכש את הנכס כמו שהוא (as is), תוך שהוא מוותר על כל טענה ותביעה נגד המוכר בגין כל דבר ועניין הקשור למצב הנכס ולמצב הזכויות בנכס.

מהי השלכת סעיף זה? האם סעיף זה יפטור מוכר מאחריות, למרות שהוא לא גילה לרוכש את כל הפרטים שהוא יודע או שהיה עליו לדעת על הנכס? האם חלה על הרוכש אחריות כלשהי?

הדין מטיל על מוכר חובת גילוי לציין בפני הרוכש על ליקויים בדירה, מומים נסתרים ומידע רלוונטי נוסף שיש מקום לצפות ממוכר לגלות במשא ומתן. חובה זו קבועה, בין היתר, בסעיף 16 לחוק המכר, התשכ"ח-1968. בהתקיימות היסודות שקבועים בסעיף זה, הוראה חוזית שפוטרת את המוכר מאחריות לא תחול: אי-התאמה בדירה; ידיעת המוכר (בפועל או בכוח) על אי ההתאמה בעת כריתת החוזה; אי גילוי עובדות אלה לקונה; הודעה מיידית של הקונה למוכר על אי ההתאמה. יצוין, כי ס' 12 לחוק הנזכר מסייג את אחריות המוכר, וקובע שהרוכש אינו זכאי להסתמך על אי ההתאמה אם הוא ידע עליה בעת החתימה על החוזה.

בשורה התחתונה, על המוכר חלה חובת גילוי – אך מה קורה כשהוא מפר אותה?

סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט העליון בתיק ע"א 8068/11 ‏עיני נ' שיפריס (11.2.2014). שם, נדון מקרה שבו המוכרים לא גילו שבבית המגורים שנמכר נבנתה קומה ללא היתר בנייה. הרוכשים אמנם הצהירו בחוזה על כך שהם רוכשים את הבית as is, שהם ערכו את כל הבדיקות הרישומיות והתכנוניות ושהם מוותרים למוכרים על כל טענה (למעט מום נסתר בבית). יחד עם זאת, נקבע כי אין בהצהרות הללו מצד הרוכשים לבטל את חובת הגילוי שחלה על המוכרים. כמו כן, נדחתה הטענה שהיה על הרוכשים לברר בעצמם על אודות המצב התכנוני של הנכס בבחינת "יזהר הקונה", ונקבע שאין תוקף לוויתור מצד הרוכשים בהסכם המכר ושאין להטיל על הרוכשים "אשם תורם" לתוצאה שנוצרה. בסופו של יום, בית המשפט העליון אימץ את החלטת ביהמ"ש המחוזי – שקבע שהרוכשים היו זכאים לבטל את ההסכם, לצד סעדים נוספים שנפסקו לטובתם (בהם: השבת התמורה החוזית, תשלום פיצויים מוסכמים לרוכשים, תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין).

לסיכום: סעיף as is בחוזה למכירת נכס מקרקעין כגון זה שצוין בפתח הדברים, לא מבטל את חובת הגילוי שחלה על המוכר. ככל שהמוכר יפר חובה זו, הוא עשוי להימצא אחראי לאי ההתאמה גם אם הרוכש היה "רשלן" בבדיקת הדירה, וזאת בכפוף לכך שהרוכש יודיע למוכר על דבר אי ההתאמה מהר ככל הניתן לאחר גילויה ותוך זמן סביר. כאמור, הרוכש לא יוכל להסתמך על אי ההתאמה אם יוכח שהייתה לו ידיעה מפורשת לגביה בעת החתימה על החוזה.

אתם מוזמנים לפנות אלינו ככל שיש לכם שאלות לגבי האמור או ברצונכם לקבל מידע נוסף.

הסכם מייסדים הוא חוזה שמסדיר את מערכת היחסים (זכויות וחובות) בין גורמים שמקימים עסק משותף, תחת האישיות המשפטית של חברה בע"מ. הדין אינו מחייב עריכה של הסכם מייסדים, ולמעשה ניתן לערוך אותו בכל שלב. יחד עם זאת, יש יתרונות משמעותיים לעריכת הסכם המייסדים בתחילת הדרך.

יתרון משמעותי הוא שבשלב ניסוח הסכם המייסדים נערך דיון מעמיק בין היזמים בעניינים מהותיים שקשורים לפעילות העסקית, לזכויות ולחובות שלהם, לאירועים שעתידים או עשויים לקרות בחברה (כגון צירוף או עזיבה של בעלי מניות, כניסה לתחומי פעילות חדשים וכד'), ועוד. ליבון הדברים בתחילת התהליך מאפשר לצדדים להיכנס למהלך העסקי לאחר שהדברים נותחו לעומק.

כמו כן, הסדרת מכלול הסוגיות בתחילת הדרך תאפשר להקל על ניהול הפעילות בשוטף ועל אופן קבלת ההחלטות, שכן סוגיות רבות (אולי רובן) כבר נדונו בשלב הראשוני וזכו להתייחסות בחוזה. הסדרת הסוגיות מלכתחילה גם תאפשר למנוע (ולפחות לצמצם) סכסוכים עתידיים בין בעלי המניות (היזמים).

חשוב לדעת כי תקנון של חברה בע"מ (אותו נדרש להכין לצורך הקמת חברה) שונה מהסכם מייסדים במספר היבטים, ולהלן שניים מהם: ראשית, התקנון מוגש לרשם החברות ועל כן הוא פומבי (ניתן לעיין בו). זאת, להבדיל מהסכם המייסדים שמצוי בידי המייסדים ואינו פומבי. שנית, התקנון מחייב את כל בעלי המניות של החברה – הקיימים והעתידיים, והוא ניתן לשינוי בכל עת, ע"י קבלת החלטה של בעלי המניות לפי הוראות התקנון. לעומת זאת, הסכם מייסדים חל רק על הצדדים שחתומים עליו, וניתן לשנותו בהסכמת הצדדים ובכפוף לאמור בו ובהוראות הדין.

החלטתם לערוך הסכם מייסדים? ריכזנו עבורכם כמה נקודות שחשוב לשקול לתת להם התייחסות בהסכם:

• מימון ראשוני: לחברה שתקימו יהיו הוצאות שונות עד להתייצבות הפעילות העסקית שלה והשגת הכנסות. לכן, נדרש להסדיר בהסכם מהם מקורות המימון הראשוניים של החברה. ככלל, מימון ראשוני לפעילות חברה הוא מתוך הכספים של בעלי המניות (היזמים), שמועברים לחברה כהלוואת בעלים או כהשקעה בתמורה להון מניות. גובה המימון הראשוני שיעמיד כל יזם יכול להשפיע על זכויותיו בחברה, ולמשל על שיעור וסוג המניות שכל אחד מהיזמים יחזיק בחברה.
• ניהול החברה בשוטף וקבלת החלטות: יש לקבוע מראש כיצד החברה תנוהל באופן שוטף וכיצד תתקבלנה ההחלטות בחברה. בפרט, רצוי לקבוע את תחומי האחריות של מייסדי החברה (מי אחראי על שיווק, מכירות, קשר עם לקוחות, קבלת עובדים וכד'), ולהגדיר את תנאי ההעסקה של היזמים, ככל שהם יועסקו ע"י החברה (שכר, היקף משרה ועוד). כמו כן, יש לקבוע את מנגנוני קבלת ההחלטות בחברה, את הרוב הדרוש לקבלת כל סוג של החלטה (למשל, רוב מיוחד להחלטה שמצרפת בעל מניות חדש) וכן להתייחס למצב שבו יש מחלוקת בין היזמים (פנייה לבורר מוסכם שיכריע במחלוקת, למשל). ניתן גם לחלק מראש תפקידים שונים, כגון זהות הדירקטורים, יו"ר הדירקטוריון והמנכ"ל.
• גיוס הון: מוצע לשקול כבר בתחילת התהליך על אופן גיוס הון לחברה. כך, למשל, ככל שיוחלט על גיוס הון מכספים נוספים שיועמדו ע"י היזמים, יש לקחת בחשבון מצב שבו חלק מהיזמים לא ירצו להעמיד לחברה הון נוסף.
• זכויות חתימה בחברה: הסכם המייסדים יכלול בדר"כ התייחסות לזהות הגורמים שהם מורשי חתימה מטעם החברה, ואשר הם ורק הם יכולים לזכות ולחייב את החברה.
• חובת סודיות ואי-תחרות: בהסכמי מייסדים נהוג לשלב סעיף סודיות, המטיל על המייסדים חובה לשמור על סודיות מידע מסחרי אשר נוגע למיזם העסקי, ולעתים גם סעיף אי-תחרות, שמגביל את היזמים מלהתחרות במקביל ובנפרד בעסקי החברה שהקימו במשותף.
• קניין רוחני: קניין רוחני הוא מונח רחב שמתקשר למגוון של יצירות, כגון מוסיקה, ספרים, המצאות, תוכנות מחשב, עיצוב וסמל או מילה שמזהה מוצר מסחרי. תחום הקניין הרוחני מאגד בתוכו זכויות שונות, כגון סימן מסחר, פטנט, עיצוב, זכות יוצרים ועוד. לעתים הקניין הרוחני של החברה הוא הנכס היקר ביותר שלה, במיוחד בחברות סטארט-אפ, ובשל כך חשוב להסדיר בהסכם המייסדים למי שייך הקניין הרוחני – למייסדים או לחלק מהם או לחברה.
• מכירת מניות: יש להתייחס בהסכם המייסדים למצב שבו אחד מבעלי המניות בחברה ירצה למכור את מלוא אחזקותיו בחברה או את חלקן לצד שלישי. כך, למשל, ניתן לכלול בהסכם המייסדים את המנגנונים הבאים:
  • זכות סירוב ראשונה (Right of first refusal) – מנגנון זה מעניק לבעלי מניות זכות ראשונה לקנות את מניותיו של בעל מניות יוצא, באותו מחיר ובאותם תנאים שהוצעו לצד שלישי. 
  • זכות הצטרפות למכירה (Tag along) – מנגנון זה מאפשר לבעלי מניות לכפות את הצטרפותם למכירת מניות שנעשית ע"י בעל מניות אחר. מנגנון זה נועד למנוע מצב שבו מי שיש לו את רוב המניות בחברה (שליטה), מוכר את מניותיו לצד שלישי ומותיר את יתר בעלי המניות עם שותף זר.
  • זכות מצרנות (Preemptive right) – מנגנון זה מאפשר למייסדים להשתתף בגיוסי הון של החברה כדי לשמור על שיעור האחזקות שלהם בחברה.
  • אנטי דילול (Anti-Dilution) – מנגנון זה נועד לתת למייסדים הגנה מפני דילול האחזקות שלהם בחברה, שעלול להיווצר עקב מכירת מניות נוספות של החברה בעתיד.

הצגנו לעיל מספר נקודות שחשוב לשקול לתת להם התייחסות בהסכם המייסדים. לא מדובר ברשימה סגורה של פרמטרים, ויש להתאים כל הסכם מייסדים לנסיבות המקרה.

אתם מוזמנים לפנות אלינו ככל שיש לכם שאלות לגבי האמור או ברצונכם לקבל מידע נוסף.

אתם שוקלים לפתוח עסק אך לא יודעים האם לאגד את המיזם העסקי שלכם כשותפות או כחברה בע"מ? הגעתם למקום הנכון.

ריכזנו עבורכם מספר פרמטרים שחשוב שתיקחו בחשבון בתהליך קבלת ההחלטה:

• מספר היזמים: שותפות חייבת לכלול לפחות שני שותפים, וכל עוד לא מדובר בשותפות של עו"ד או רו"ח – השותפות יכולה לכלול לכל היותר 20 שותפים. זאת, בניגוד לחברה בע"מ, שככלל אין הגבלה על מספר בעלי המניות שבה.
• חובת רישום: יש חובה לרשום שותפות שהוקמה לשם ניהול עסק בתוך חודש ימים מהמועד שבו היא הוקמה, אם כי אי הרישום לא גורע מקיומה של השותפות. יצוין, כי שותפות מוגבלת רשאית להתחיל בעסקיה רק לאחר שאושר רישומה. באשר לחברה בע"מ – נדרש לרשום חברה במרשם החברות, וכל עוד היא לא נרשמה אין לה אישיות משפטית והיא לא יכולה לפעול (חברה רשאית לאשר בדיעבד פעולות של יזם שנעשו בשמה או במקומה לפני התאגדותה).
• אחריות: השותפים בשותפות כללית אחראיים באופן אישי לחובות של השותפות, ביחד ולחוד, ולכן הם עלולים להיתבע באופן אישי ללא קשר לסכום שאותו הם השקיעו בשותפות. כלומר, אחריותם / חבותם אינם מוגבלת. יצוין, כי ניתן להקים שותפות מוגבלת שתכלול לפחות: (א) שותף כללי אחד, שיהיה אחראי באופן אישי לחובות של השותפות; ו-(ב) שותף מוגבל אחד, שאחריותו לחובות של השותפות היא עד לגובה השקעתו בשותפות, אך הוא לא יהיה רשאי להתערב בניהול עסקיי השותפות. בכל הנוגע לחברה בע"מ – בעלי המניות לא אחראיים באופן אישי לחובות של החברה, אלא במקרים חריגים וספציפיים שקבועים בדין.
• קבלת ההחלטות: ככלל, כל פעולה של שותף שנעשית במהלך העסקים הרגיל של השותפות, תחייב את השותפות ואת שאר השותפים. היות שההחלטות מתקבלות באופן ישיר ע"י השותפים עצמם, שמנהלים את השותפות, מדובר יחסית בפרוצדורה קלה לקבל החלטות ולנהל עסק. לעומת זאת, בחברה בע"מ יש למספר גורמים תפקידים (בעלי מניות, דירטוריון ומנכ"ל) ואופן קבלת ההחלטות כפוף לדרך שנקבעה במסמכי ההתאגדות של החברה. כך, למשל, לעתים לצורך קבלת החלטה יהיה צורך לזמן את דירקטוריון החברה ולקבל החלטה ברוב מסוים, ובלעדי קבלת ההחלטה לא יהיה ניתן לבצעה. אם כך, ניהול הפעילות השוטפת בחברה בע"מ עשוי להיות מורכב יותר משותפות.
• עלויות: בשותפות עלויות ההקמה ועלויות הניהול השוטף נחשבות לזולות יותר, בין היתר משום שאין צורך במינוי רו"ח שיבקר את הדוחות של השותפות. יצוין, כי לפי סכומי האגרות הקבועים כיום, אגרת רישום שותפות כללית נמוכה בהרבה מאגרת רישום חברה בע"מ ומאגרת רישום שותפות מוגבלת.
• רווחים: רווחי השותפות שייכים לשותפים, שככלל רשאים למשוך את הרווחים וזאת בשים לב לקבוע בהסכם השותפות. לעומת זאת, בחברה בע"מ הרווחים שייכים לחברה ולצורך חלוקתם לבעלי המניות (חלוקת דיבידנד) נדרש לקבל את אישור האורגן המוסמך, שרשאי לתת את אישורו רק בהתקיים שני מבחנים – מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון.
• מיסוי: בשותפות המיסוי הוא פרסונאלי על השותפים – כל שותף נדרש לשלם מס לפי הרווח שהוא משך מהשותפות, בהתאם למדרגת המס שחלה עליו ובשים לב להוצאות / הפסדים שהוא רשאי לנכות כפרט. לעומת זאת, בחברה בע"מ יש מיסוי כפול – הן על החברה (מס חברות) והן על בעל המניות (מס דיבידנד). כמו כן, בעל מניות בחברה ככלל אינו יכול לקזז הוצאות / הפסדים אישיים שלו מהכנסות החברה, שכן החברה היא אישיות משפטית נפרדת. ההבדל בין שותפות לחברה בפן המיסויי עשוי להיות משמעותי ביותר; להלן דוגמה להמחשה: אדם שנכנס למיזם עסקי מתוך ידיעה כי בשנים הראשונות של המיזם יש סיכוי ממשי שיהיו לו בעיקר הפסדים, עשוי להעדיף להתאגד במתווה של שותפות, שיאפשר לו לקזז את ההפסדים מכלל ההכנסות שלו, מה שלא יתאפשר בחברה בע"מ. בהקשר לסוגיית המיסוי המלצתנו היא להיוועץ בבעל מקצוע מתאים (יועץ מס או רו"ח).

הפרמטרים שהוצגו לעיל הם פרמטרים עיקריים ובסיסיים; קיימים פרמטרים נוספים שחשוב לקחת בחשבון לפני קבלת החלטה לגבי מתווה ההתאגדות המתאים לכם. 

בסופו של יום, בחירה במתווה התאגדות תלויה במהות העסק, בתפישה של היזמים ובהערכה סבירה להתפתחות העסק בטווח זמן קצר-בינוני. בכל מקרה, המלצתנו היא שתהיו מלווים בתהליך באנשי מקצוע (עו"ד ורו"ח / יועץ מס).

אתם מוזמנים לפנות אלינו ככל שיש לכם שאלות לגבי האמור או ברצונכם לקבל מידע נוסף.